מחקר מעניין מאד של אוניברסיטת ארוורד בדק לאורך זמן תוצאות של שלושה סוגי מנהלים.
- המתעלם - מדובר במנהלים שהאג'נדה הניהולית שלהם היא לסמוך על העובדים שלהם. שמאמינים שהביאו עובדים טובים עם יכולות ושהם צריכים לתת מעטפת של אחריות/סמכויות ואסטרטגיה. שעובדים מגיעים על מנת לבצע את העבודה שלהם לכן אין צורך, אלא אם כן בוצעה עבודה יוצאת דופן או תוצאה יוצאת דופן לכאן או לכאן. כלומר מחמיאים או מבקרים רק מקרי קיצון.
- המבקר - מנהלים שמאמינים כי עובדים מבצעים את התפקיד שלהם בצורה הטובה ביותר, כאשר הם מקבלים ביקורת על עבודתם. הביקורת מדרבנת עובדים לשפר עוד ועוד את הביצועים, מצמיחה עובדים, יוצרת מוטיבציה ובונה צוותים שמנוהלים ועובדים טוב יותר.
- המרים - המנהל שרואה את חצי הכוס המלאה, נותן משובים חיוביים על כל פעולה שבוצעה. בזרקור שלו מראה לעובדים ומחמיא לעובדים על החלק בביצוע שהיה טוב.
מי משלושת המנהלים משיג את התוצאות הכי פחות טובות לאורך זמן?
באופן מפתיע - המתעלם.
אנשים מעדיפים שיתנו להם ביקורת שלילית על אי ביקורת בכלל.
אנשים מבקשים פידבק, לדעת האם פעלו נכון.
ומבחינת העובדים התעלמות היא המצב הגרוע ביותר.
ומי המנהל שהביא את התוצאות הטובות ביותר?
המחמיא.
אנשים אוהבים להיות ליד אנשים שמרימים להם, מרימים הם "מגנט" אנושי.
אנחנו לא באמת אוהבים שמבקרים אותנו, אומנם אנחנו מעדיפים ביקורת על התעלמות, אך בפועל מעדיפים שיגידו לנו רק מה עשינו טוב.
מחמאות והרמות, מעלות לנו את המוטיבציה לעשות עוד ולקבל על זה עוד מחמאות.
